בין המצרים ותשעה באב: משמעות הימים, המנהגים ואיך מציינים אותם היום

בעיצומו של הקיץ, כשרוב הישראלים חושבים על חופשות ועל ים, הלוח העברי מגיע לאחת התקופות העצובות ביותר שלו. שלושת השבועות, המכונים גם בין המצרים, מתחילים בצום שבעה עשר בתמוז ומסתיימים בתשעה באב, יום האבל הלאומי של העם היהודי. גם מי שאינו שומר מצוות מרגיש לעיתים את האווירה המיוחדת של הימים האלה: מוזיקה שקטה יותר ברדיו, פחות חתונות ותחושה של זיכרון קולקטיבי. במאמר הזה ננסה להסביר מה מקור התקופה, אילו מנהגים נהוגים בה ואיך מתייחסים אליה בישראל של היום.

הרקע ההיסטורי

על פי המסורת, בשבעה עשר בתמוז הובקעו חומות ירושלים בתקופת בית שני, ובתשעה באב חרבו שני בתי המקדש. סביב התאריכים האלה התרכזו לאורך ההיסטוריה גם אסונות נוספים, ולכן תשעה באב הפך ליום שבו מתאבלים על כלל הצרות שפקדו את העם היהודי. המשנה מונה חמישה דברים שאירעו בכל אחד מהתאריכים.

השלושה שבועות שבין שני הצומות מסמלים את התקופה שבה הייתה ירושלים נצורה ואת התהליך שהוביל לחורבן. לכן, ככל שמתקרבים לתשעה באב, מנהגי האבל מתעצמים בהדרגה, בדומה לאבל אישי שיש בו שלבים שונים.

מנהגי שלושת השבועות

בתקופה הזאת נהוג להימנע מאירועים משמחים במיוחד. רוב הקהילות לא עורכות חתונות בשלושת השבועות, ורבים נמנעים משמיעת מוזיקה כלית ומריקודים. יש הנמנעים מתספורת ומגילוח, ויש הנוהגים שלא לברך שהחיינו על פרי חדש או על בגד חדש, ולכן משתדלים לקנות בגדים חדשים לפני או אחרי התקופה.

המנהגים משתנים בין עדות. בקהילות אשכנזיות רבות נוהגים במנהגי האבל מתחילת שלושת השבועות, בעוד שבקהילות ספרדיות רבות חלק מהמנהגים מתחילים רק בשבוע שבו חל תשעה באב. מי שרוצה לדעת מה המנהג שלו בפועל, מומלץ שיתייעץ עם רב הקהילה או עם בני המשפחה המבוגרים שמכירים את המסורת.

תשעת הימים

מראש חודש אב ועד תשעה באב מתחילה תקופה מחמירה יותר, הנקראת תשעת הימים. הכלל המפורסם הוא משנכנס אב ממעטין בשמחה. בימים אלה רבים נמנעים מאכילת בשר ומשתיית יין, למעט בשבת ובסעודות מצווה כמו ברית מילה או סיום מסכת.

בתשעת הימים נהוג גם להימנע מכביסת בגדים ומלבישת בגדים מכובסים, וממקלחות של תענוג. לכן בבתים רבים מקפידים לסיים את הכביסות לפני ראש חודש, ומכינים מראש בגדים שנלבשו לזמן קצר כדי שלא ייחשבו מכובסים טריים. גם עבודות שיפוץ ובנייה לשם נוי נדחות בדרך כלל לאחר התקופה.

יום תשעה באב עצמו

תשעה באב הוא צום מלא שמתחיל בשקיעה ונמשך עד צאת הכוכבים למחרת. מלבד ההימנעות מאכילה ומשתייה, נהוג להימנע מרחיצה, מסיכה, מנעילת נעלי עור ומיחסי אישות. בבתי הכנסת יושבים על הרצפה או על כיסאות נמוכים, מעמעמים את האורות וקוראים את מגילת איכה בניגון עצוב ומיוחד.

בבוקר אומרים קינות, שירי אבל שנכתבו לאורך הדורות ומתארים את החורבן ואת הגזרות שבאו אחריו. עד חצות היום נוהגים במנהגי אבל מחמירים, ואחר כך מקלים מעט, למשל מותר לשבת על כיסא רגיל. חשוב לציין שחולים, נשים הרות ומניקות ואנשים שמצב בריאותם אינו מאפשר צום צריכים להתייעץ עם רב ועם רופא לגבי החובה לצום.

תשעה באב בישראל של היום

במדינת ישראל, תשעה באב מקבל משמעויות נוספות. מוסדות רבים מקיימים בו דיונים וסיורים בנושאי אחדות ושנאת חינם, שלפי המסורת הייתה הסיבה לחורבן הבית השני. ברחבי הארץ מתקיימות קריאות איכה בפארקים ובכיכרות, לעיתים במתכונת משותפת לדתיים ולחילונים.

בכותל המערבי מתכנסים בכל שנה אלפי אנשים בליל תשעה באב. גם סיורים סביב חומות העיר העתיקה הפכו למסורת, והם משלבים היסטוריה, זיכרון ותקווה. בתי עסק לבילוי סגורים על פי חוק בערב תשעה באב, וכלי התקשורת משנים את תוכן השידורים.

איך מתכוננים בבית

כדי לעבור את התקופה בצורה מכובדת ונוחה, כדאי להתכונן מראש. כמה צעדים פשוטים:

• לסיים כביסות גדולות לפני ראש חודש אב
• לתכנן תפריט חלבי או צמחוני לתשעת הימים
• לקבוע תורים לתספורת ולטיפולים לפני תחילת התקופה או אחריה
• להכין לצום ארוחה מפסקת מזינה ולשתות היטב ביום שלפני
• להכין מראש נעליים שאינן מעור לליל הצום וליום שאחריו

ט״ו באב: מהאבל לשמחה

אחד הדברים היפים בלוח העברי הוא שמיד אחרי תשעה באב מגיעה תקופה של נחמה. השבת שאחרי הצום נקראת שבת נחמו, על שם ההפטרה הפותחת במילים נחמו נחמו עמי, וממנה מתחילות שבע שבתות של הפטרות נחמה שמובילות עד ראש השנה. המסר ברור: אחרי האבל באה תקווה, ואחרי החורבן באה בנייה מחדש.

שישה ימים אחרי תשעה באב חל ט״ו באב, שהמשנה מתארת כאחד הימים השמחים ביותר בשנה. בימי קדם היו בנות ירושלים יוצאות בבגדי לבן לחולל בכרמים, ומשם התפתח הקשר של היום לאהבה ולזוגיות. בישראל של היום ט״ו באב נחגג כחג האהבה, עם אירועים, הופעות וחתונות רבות, שחלקן נדחו בדיוק בגלל שלושת השבועות.

המעבר החד מאבל לשמחה מלמד משהו על התפיסה היהודית של זמן ושל זיכרון. לא מתעלמים מהכאב, אבל גם לא נשארים בו לנצח. יש זמן לבכות ויש זמן לשמוח, וההכרה בשניהם היא חלק מהחוסן של עם שעבר משברים רבים לאורך ההיסטוריה.

לכן גם מי שמתקשה עם מנהגי האבל יכול למצוא בתקופה הזאת מסר אופטימי של התחדשות.

לסיכום, שלושת השבועות ותשעה באב הם הזדמנות לעצור, לזכור ולחשוב על משמעותה של אחדות. בין אם מקיימים את כל המנהגים ובין אם רק חלק מהם, הכרת המסורת מאפשרת להבין טוב יותר את האווירה המיוחדת של הימים האלה ואת מקומם בזהות היהודית והישראלית.