בדידות בגיל השלישי: איך שומרים על קשרים חברתיים ועל תחושת שייכות
בדידות היא אחד האתגרים השקטים של הגיל המבוגר, והשפעתה על הבריאות משמעותית. דרכים מעשיות לשמור על קשרים, למצוא קהילה ולמלא את היום בתוכן.
פרישה מהעבודה, ילדים שעברו לגור רחוק, אובדן בן או בת זוג, חברים שהלכו לעולמם ומגבלות תנועה שמקשות לצאת מהבית. כל אחד מהשינויים האלה, ובמיוחד כשהם מצטברים, עלול להוביל לבדידות. בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, והיא לא רק עניין רגשי. אנשי מקצוע בתחום הבריאות מתייחסים אליה כגורם שמשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית, ולכן ההתמודדות איתה ראויה לתשומת לב רצינית, גם מצד המבוגרים עצמם וגם מצד המשפחה והקהילה.
בדידות היא לא רק להיות לבד
חשוב להבחין בין בדידות לבין לבד. יש אנשים שחיים לבד ומרגישים מחוברים ומלאים, ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת מרגישים בודדים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית של פער בין הקשרים שיש לבין הקשרים שהיינו רוצים, בכמות או באיכות.
בגלל זה, הפתרון לא תמיד פשוט כמו ״להיות יותר עם אנשים״. לפעמים צריך קשרים עמוקים יותר, תחושה שיש למי לפנות, או תחושה של משמעות ותרומה. ההבנה הזו עוזרת לחפש את הפתרון המתאים לכל אדם.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
מבוגרים רבים לא ידברו על בדידות באופן ישיר, מתוך מבוכה או מתוך רצון לא להטריד את הילדים. לכן כדאי לשים לב לסימנים עקיפים: הסתגרות בבית, ויתור על פעילויות שבעבר נהנו מהן, הזנחה של המראה או של הבית, שינויים בשינה ובתיאבון, או שיחות טלפון ארוכות במיוחד עם הילדים בגלל שאין עם מי לדבר.
לפעמים בדידות מתמשכת מלווה בתסמינים של דיכאון, כמו עצב מתמשך, חוסר עניין ותחושת חוסר ערך. במקרים כאלה חשוב לפנות לרופא המשפחה, שיכול להעריך את המצב ולהפנות לטיפול מתאים. דיכאון בגיל מבוגר אינו חלק טבעי מההזדקנות, והוא ניתן לטיפול.
מסגרות קהילתיות לוותיקים
בישראל פועלות מסגרות רבות שנועדו בדיוק למטרה הזו. מועדונים לגיל השלישי, מרכזי יום לקשיש, קהילות תומכות ומרכזים קהילתיים מציעים פעילויות, הרצאות, חוגים, ארוחות משותפות וטיולים. רבים מהם מסובסדים על ידי הרשויות המקומיות.
ההצטרפות הראשונה היא לפעמים הקשה ביותר. אדם שלא יצא מהבית זמן רב עלול לחשוש ממקום חדש ומאנשים זרים. אם אתם ילדים או נכדים, הציעו להתלוות בפעם הראשונה, או חפשו מכר שכבר משתתף ויכול להכיר את ההורה לאחרים.
התנדבות: לתת ולקבל
אחת הדרכים החזקות ביותר להתמודד עם בדידות היא התנדבות. היא מספקת לא רק חברה, אלא גם תחושה של משמעות ותרומה, שלא פעם נעלמת אחרי הפרישה. מבוגרים מביאים איתם ניסיון חיים, מקצוע וידע שיכולים לעזור לאחרים.
אפשרויות ההתנדבות מגוונות: ליווי תלמידים בבתי ספר, עזרה בבנקי מזון, הדרכה במוזיאונים, ליווי חולים בבתי חולים, ייעוץ לעסקים קטנים ועוד. עמותות רבות מחפשות במיוחד מתנדבים בגיל השלישי, בזכות הזמינות והניסיון שלהם.
לשמור על קשרים קיימים
לצד יצירת קשרים חדשים, חשוב לטפח את הקיימים. שיחת טלפון קבועה עם חבר ותיק, מפגש שבועי בבית קפה, משחק קלפים קבוע עם השכנים. ההרגלים הקטנים האלה יוצרים רשת ביטחון חברתית.
- קבעו שיחות קבועות עם חברים ובני משפחה, באותו יום ושעה
- הזמינו שכנים לקפה, גם אם לא מכירים אותם היטב
- הצטרפו לקבוצה סביב תחביב: שחמט, סריגה, מקהלה או קריאה
- חדשו קשר עם חברים מהעבר, מבית הספר או מהצבא
טכנולוגיה כגשר
שיחות וידאו, קבוצות משפחתיות באפליקציות מסרים והרשתות החברתיות יכולות לחבר בין סבים לנכדים שגרים רחוק, ובין חברים שקשה להם להיפגש. מבוגרים רבים חוששים מהטכנולוגיה, אבל עם הדרכה סבלנית הם מגלים שהיא לא מסובכת כפי שנראה.
ילדים ונכדים יכולים לעזור מאוד: להגדיר את הטלפון בצורה פשוטה, ללמד שלב אחרי שלב, ולהשאיר דף הוראות כתוב. גם מתנ״סים וספריות עירוניות מציעים לעתים קורסים להכרת הטלפון החכם והמחשב לגיל השלישי.
מה המשפחה יכולה לעשות
למשפחה יש תפקיד מרכזי. ביקורים קבועים, שיחות טלפון יומיות קצרות, שיתוף ההורים באירועים משפחתיים ובהחלטות, והזמנה לארוחות שישי. גם הנכדים יכולים להיות חלק: להתקשר, לשלוח ציורים ותמונות, לבקש עזרה בשיעורי בית או לשמוע סיפורים מהעבר.
חשוב שהקשר לא יהיה רק ״בדיקה״ של מצב בריאותי, אלא קשר אמיתי שבו גם ההורה המבוגר נותן ומשפיע. לבקש עצה, לשתף בהתלבטויות, להתעניין בדעתו. התחושה שהוא עדיין חלק פעיל ומשמעותי במשפחה חשובה לא פחות מהביקור עצמו.
קשר בין דורות
תוכניות שמחברות בין מבוגרים לצעירים צוברות תאוצה בשנים האחרונות, ולא במקרה. סטודנטים שגרים בדיור משותף עם ותיקים, בני נוער שמתנדבים בביקורי בית, ופרויקטים של תיעוד סיפורי חיים בבתי ספר. המפגשים האלה מיטיבים עם שני הצדדים: המבוגרים זוכים לחברה, להקשבה ולעניין, והצעירים זוכים לניסיון חיים, לפרספקטיבה ולקשר אנושי עמוק.
גם בתוך המשפחה אפשר ליצור מפגשים כאלה באופן מכוון, למשל לבקש מסבא ללמד את הנכד לתקן אופניים, או מסבתא לבשל איתו מתכון משפחתי. המשמעות של להיות זה שמלמד ומעביר ידע היא תרופה חזקה לתחושת הבדידות.
בעל חיים כחבר
עבור חלק מהמבוגרים, חתול או כלב קטן יכולים להוות חברה של ממש. בעל חיים מוסיף שגרה, אחריות, סיבה לצאת מהבית לטיול ולפעמים גם הזדמנות לשיחה עם שכנים. עם זאת, חשוב לוודא שההורה מסוגל לטפל בבעל החיים מבחינה פיזית וכלכלית, ושיש מי שיעזור במקרה הצורך.
לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא אתגר אמיתי, אבל לא גזירת גורל. מסגרות קהילתיות, התנדבות, טיפוח קשרים קיימים, שימוש בטכנולוגיה ומעורבות משפחתית יכולים להפוך את התקופה הזו לפרק מלא בקשרים, בעניין ובמשמעות. כשהבדידות מלווה בעצב מתמשך, אל תהססו לפנות לגורם מקצועי.
