כתום, כחול, חום וסגול: המדריך המעשי להפרדת פסולת נכונה בבית

כל משפחה ישראלית מייצרת כמות לא מבוטלת של פסולת בכל יום: אריזות מזון, קרטונים, בקבוקים, שאריות אוכל, עיתונים ועוד. רוב הפסולת הזו מגיעה בסופו של דבר להטמנה, כלומר נקברת באדמה, תהליך שגוזל שטחים, מזהם קרקע ומי תהום ופולט גזי חממה. הפרדת פסולת במקור, כלומר כבר בבית, היא אחת הדרכים הפשוטות והיעילות ביותר שבהן כל אחד מאיתנו יכול לצמצם את הנזק. ברחובות ובשכונות רבות כבר מוצבים פחים בצבעים שונים, אבל לא תמיד ברור מה נכנס לאן, ולא תמיד קל לשלב את ההפרדה בשגרה של מטבח עמוס. במדריך הזה נעשה סדר בצבעים ונציע דרכים מעשיות להפוך את ההפרדה להרגל.

למה בכלל להפריד

כשכל הפסולת נזרקת לאותו פח, החומרים מתערבבים ומתלכלכים, וקשה מאוד להפריד אותם בהמשך. נייר שספג שאריות מזון, למשל, כבר אינו מתאים למיחזור. כשמפרידים בבית, כל זרם פסולת מגיע נקי יחסית למתקן המתאים, ושם אפשר להפוך אותו לחומר גלם חדש: קרטון הופך לקרטון, פלסטיק הופך למוצרים חדשים, ושאריות מזון הופכות לקומפוסט או לאנרגיה.

היתרון אינו רק סביבתי. הטמנת פסולת עולה לרשויות המקומיות כסף רב, ובסופו של דבר העלות הזו מגולגלת אל התושבים. ככל שפחות פסולת מגיעה להטמנה, כך פוחתות ההוצאות. בנוסף, צמצום ההטמנה מאריך את חייהם של אתרי הפסולת הקיימים ומקטין את הצורך באתרים חדשים, שאיש אינו רוצה ליד ביתו.

ויש גם היבט חינוכי. ילדים שגדלים בבית שבו מפרידים פסולת לומדים מגיל צעיר לחשוב על ההשלכות של הצריכה שלהם, ולעתים קרובות הם אלה שמזכירים להורים לשים את הבקבוק בפח הנכון.

הפח הכתום: אריזות

הפח הכתום מיועד לאריזות מכל הסוגים, למעט זכוכית וקרטון גדול. נכנסות אליו אריזות פלסטיק כמו בקבוקי שתייה, גביעי יוגורט, קופסאות של מוצרי ניקיון, שקיות ועטיפות, וגם אריזות מתכת כמו פחיות שימורים ופחיות שתייה, וקרטוני משקה כמו קרטוני חלב ומיץ.

הכלל החשוב הוא שהאריזות צריכות להיות ריקות. אין צורך לשטוף אותן ביסודיות, אבל כדאי לרוקן שאריות מזון ונוזלים. כדאי גם לשטח קרטוני חלב ובקבוקים כדי לחסוך מקום בפח. מה שלא נכנס לפח הכתום: שאריות מזון, נייר, צעצועים, כלי פלסטיק שאינם אריזות כמו קערות או ציוד ביתי, וחיתולים.

הפח הכחול והקרטוניה

הפח הכחול מיועד לנייר: עיתונים, מגזינים, דפי משרד, מעטפות, פליירים וספרים ללא כריכה קשה. נייר רטוב או מלוכלך במזון, כמו מפיות משומשות או קופסאות פיצה שספגו שומן, אינו מתאים למיחזור ועדיף לזרוק אותו לפח הרגיל או לפח האורגני, בהתאם להנחיות הרשות.

לקרטונים גדולים, כמו קרטונים של משלוחים ואריזות של מכשירי חשמל, יש בדרך כלל מכל ייעודי, הקרטוניה. חשוב לפרק ולשטח את הקרטונים לפני שזורקים אותם, כדי שלא יתפסו את כל נפח המכל. בעידן הקניות המקוונות, כמות הקרטונים בכל בית גדלה מאוד, והקרטוניה הפכה לאחד המכלים המלאים ביותר בשכונה.

הפח החום: פסולת אורגנית

בחלק מהרשויות המקומיות הוצב פח חום או ירוק ייעודי לפסולת אורגנית, כלומר שאריות מזון. נכנסים אליו קליפות ירקות ופירות, שאריות ארוחות, קפה ועלי תה, קליפות ביצים ולחם ישן. ההנחיות המדויקות משתנות מרשות לרשות, ולכן כדאי לבדוק מה נהוג אצלכם, למשל אם מותר להכניס בשר ועצמות.

פסולת אורגנית מהווה חלק ניכר מכלל הפסולת הביתית, ולכן הפרדתה היא אולי הצעד המשמעותי ביותר. כשהיא מגיעה להטמנה, היא מתפרקת ופולטת מתאן, גז חממה חזק במיוחד. כשהיא מופרדת, אפשר להפוך אותה לקומפוסט שמשמש לחקלאות ולגינון, או לביוגז שמייצר אנרגיה.

מי שיש לו חצר או מרפסת יכול לשקול גם קומפוסטר ביתי. זו דרך להפוך את שאריות המטבח לדשן איכותי לגינה ולעציצים, ולצמצם את כמות הפסולת שיוצאת מהבית. יש גם פתרונות קומפקטיים שמתאימים לדירות.

זכוכית, סוללות ופסולת מיוחדת

בקבוקי זכוכית וצנצנות נאספים בדרך כלל במכלים סגולים או ייעודיים לזכוכית, שמוצבים במרכזי מיחזור ובשכונות. בקבוקי משקה מסוימים, בגודל שנקבע בחוק, ניתן להחזיר בנקודות מכירה ולקבל את דמי הפיקדון. זו דרך פשוטה למחזר ולהרוויח מעט כסף בחזרה.

ישנם גם סוגי פסולת שאסור לזרוק לפח הרגיל:

• סוללות, שמכילות חומרים מסוכנים ונאספות במכלים ייעודיים ברשתות ובמוסדות.
• פסולת אלקטרונית, כמו טלפונים, מטענים ומכשירים קטנים, שנאספת בנקודות מיוחדות.
• נורות פלורסנט, שמכילות כספית.
• תרופות שפג תוקפן, שרצוי להחזיר לבתי מרקחת שאוספים אותן.
• טקסטיל ובגדים, שאפשר לתרום או להכניס למכלים ייעודיים.

הטיפול הנכון בפסולת המיוחדת הזו מונע זיהום משמעותי של קרקע ומים.

איך מארגנים את המטבח

המכשול העיקרי בפני הפרדה הוא בדרך כלל מקום. מעטים המטבחים שבנויים עם ארבעה פחים. אבל עם קצת יצירתיות, אפשר למצוא פתרון. פח רב־תאי שנכנס לארון מתחת לכיור מאפשר להפריד אריזות, אורגני ופסולת רגילה במקום אחד. קופסה קטנה עם מכסה על השיש, לשאריות מזון, נוחה במיוחד בזמן בישול. שקית או סל ליד הדלת לנייר ולקרטונים חוסכים מקום במטבח.

כדאי לקבוע הרגלים משפחתיים: מי מוריד את האריזות לפח הכתום, מתי מפנים את הנייר, ואיפה מניחים בקבוקי פיקדון עד ההחזרה. כשההפרדה הופכת לחלק מהשגרה, היא כמעט לא דורשת מחשבה.

לסיכום, הפרדת פסולת בבית אינה דורשת מאמץ גדול, אלא בעיקר הבנה והרגל. כשיודעים מה נכנס לכל פח ומארגנים את המטבח בהתאם, ההפרדה הופכת לטבעית. וכל שקית שמגיעה לפח הנכון היא עוד צעד קטן לסביבה נקייה יותר, לשכונה מסודרת יותר ולעתיד טוב יותר לילדים שלנו.